אחת הבעיות הקשות מהם סבלים מבוגרים וזקנים בישראל היא בעיית האפליה מטעמי גיל בעבודה ותעסוקה.
אנשים, כבר בשנות הארבעים והחמישים שלהם מגלים שקשה מאוד למצוא עבודה: מעסיקים מעדיפים הרבה פעמים עובדים צעירים יותר (וזולים יותר). כמובן שהדבר משקף סטריאוטיפים משוללי יסוד, שכן עובדים מבוגרים הם ברב המקרים מנוסים יותר, אמינים ונאמנים יותר, ופרודוקטיביים לא פחות.
לפיכך, חשוב להילחם נגד התופעה, ולדעת שהיא גם בלתי חוקית – הכל כפורט בהמשך.
ניתן לחלקאת הנושא לשניים:
א. אפליה בקבלה לעבודה ובתנאי העבודה:
ב. כפיית פרישה בגיל 67:
נדון בשני הסוגיות בנפרד, שכן ישנם שתי מערכת דינים שונות ונפרדות יחס לכל את מהשאלות.
חלק א': איסור אפליה בקבלה ובתנאי תעסוקה = חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה וחוק שירות התעסוקה.
קיים חוק בישראל האוסר על אפליה מטעמי גיל.
מדובר על חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה, התשנ"ח-1988.
חלק ב': היכולת לכפות פרישה = חוק גיל פרישה
לצערינו, עדיין קיים בישראל חוק הידוע כחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, המאפשר למעבידים לסיים את העסקת עובדים עם הגיעם לגיל 67.
להלן הקישור לחוברת זכויות עובדים ותיקים
להלן קישור לאתר של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה הינה גוף ממשלתי, שאמונה על אכיפה אזרחית של חוקי השוויון בעבודה. הנצביות מסייעת בטיפול בתלונות של פרטים כנגד מעסיקים/ות ובמקרים מתאימים אף מגישה תביעה אזרחית בשם הפרט בבית הדין לעבודה.